בימים אלה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 1617/10 מוסטפה נח'אש בו נחלקו דעות השופטים, והתיק הוכרע בדעת רוב ביחס להגדרת קרוב לצרכי מס שבח ביחס לגיס שהתאלמן ונישא בשנית.
עובדות המקרה היו כדלקמן: מוסטפה הינו אחיה של אשתו של חוסין שילדה לו מספר ילדים ונפטרה בשנת 1985. כאשר חוסין נישא בשנית ב-1990. מערכת היחסים ביניהם נותרה טובה ובשנת 1991 רכשו במשותף חלקת קרקע. בשנת 2008 העביר מוסטפה את חלקו לחוסיין ללא תמורה וביקש פטור ממס שבח. מנהל מס שבח התנגד לכך בטענה כי מאז נישואיו בשנית חוסיין ומוסטפה כבר אינם קרובים. ועדת הערר קיבלה את הערר ומנהל מס שבח הגיש ערעור לבית המשפט העליון כשטענתו העיקרית הינה כי תכליתית נועד הפטור ממס שבח בין קרובים לפעול אך ורק בגזרה המצומצמת של התא המשפחתי, ואין להרחיבו למצבים רחבים יותר. מנהל מס שבח הבחין בין העמדה המרחיבה שלו (לגישתו) בהוראות המקצועיות המותירה כקרובים גם מי חולית הקשר המשפחתית שביניהם הלכה לעולמה, בכך שהנישואים מחדש הם אלו הפורמים את הקשר וההצדקה לפטור.
דעת הרוב מפי השופטת נאור (בתמיכת השופט עמית), כנגד דעתה החולקת של השופטת ארבל, קבעה כי לצרכי מס שבח גם אלמן שנישא כמו אלמן שלא נישא שניהם נותרים קרובים.
השופטת נאור איננה מוצאת אבחנה לשונית בחוק להבדל בין אלמן לאלמן שנישא, וקובעת כי תכליתית נישואים מחדש אינם פורמים קשר ישן והדוד נותר דודם של הילדים, בניגוד לשופטת ארבל למדה השופטת נאור מאי התייחסות לאלמן שנישא, בחוק מס שבח, ובהתקיים התייחסות אליו בחוקים אחרים, כי המדובר בהסדר שלילי המותיר את הקשר המשפחתי על כנו. לדעתה.
מקום בו יש ספק לגבי היקף פרישתו של פטור יש מקום לתחולה רחבה של הפטור.
כמו כן קובעת השופטת נאור כתמיכה תכליתית לגישתה כי ראוי שבשיקולי הנישאים מחדש תהיה אדישות פיסקאלית.
ניתן היה גם להבין מדברי השופטת נאור, כי עצם העובדה שהמדובר בהעברה ללא תמורה (למרות רמזים למצב אחר שלא הוכחו) היא המחזקת את מתן הפטור שאחרת יהיה חיוב במס ללא התעשרות.
אמנם פסק הדין עסק בסוגייה יחסית שולית, כאשר גם נאמר בו כי איננה חוזרת רבות, אך דווקא את דרכי הפרשנות של בית המשפט העליון, של חיפוש התכלית, מניעת מיסוי בהיעדר תמורה, רוחב הפטור וספקות לטובת הנישום ניתן לרתום למקרים אחרים.
In the Media 
