ניכוי "תשומות ישירות" ששימשו למתן שירותי ניהול ושירותים נוספים בחברות אחזקה- הבעייתיות בעמדה חייבת בדיווח מע"מ 1/2016

מבזק ללקוחות ועמיתי זיו שרון ושות' עורכי דין
מאת: עמית גליק, עו"ד; משרד זיו שרון ושות' עורכי דין

ניכוי "תשומות ישירות" ששימשו למתן שירותי ניהול ושירותים נוספים בחברות אחזקה- הבעייתיות בעמדה חייבת בדיווח מע"מ 1/2016

אחת הסוגיות העיקריות שהעסיקו את רשויות מע"מ בשנים האחרונות הייתה ניכוי מס תשומות בחברות אחזקה.

מעבר לעשרות שומות שהוצאו לחברות אחזקה (ולא רק), ה"עמדה החייבת בדיווח" הראשונה בתחום המע"מ (1/2016) עסקה בסוגיה זו. בהתאם לעמדה זו, כאשר "חברת אחזקה" מקזזת יותר מ-25% מ"התשומות הכלליות" ויותר מ-66% מ"התשומות הישירות" (תשומות המשמשות במישרין לביצוע עסקאות חייבות במס), נדרשת החברה לדווח לרשויות מע"מ על אופן קיזוז התשומות על ידה.

מניסיוננו, בחינת התשומות בפועל של חברות אחזקה מאפשרת קיזוז מעבר לאחוזים הנקובים בעמדה זו.

אולם מעבר לכך, לטעמנו קיים קושי רב בעמדת מע"מ הנ"ל במיוחד ביחס להתרת קיזוז תשומות של 66% בלבד גם כאשר מדובר בתשומות ישירות.
סיטואציה זו נפוצה במיוחד כאשר חברה אם נותנת שירותי ניהול ושירותים נוספים לחברות בנות או לחברות קשורות.

במקרה זה אנו סבורים כי אין כל סיבה שלא לנכות 100% ממס התשומות ששימשו לצורך מתן שירותי ניהול וזאת בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק מע"מ קובע במפורש כי ניתן לנכות תשומות המשמות לעסקאות חייבות. על כן, ככל והתשומות משמשות במישרין לביצוע עסקאות חייבות בדמות שירותי הניהול ניתן לנכות את מלוא מס התשומות.

יש לציין כי בעניין אמיליה (ע"מ 6317-04-14), התייחס בקצרה בית המשפט המחוזי למצב מעין זה וחיזק את עמדת רשויות מע"מ, וקבע (לכאורה) כי ניתן לנכות 66% בלבד ממס התשומות בשל העובדה כי למתן שירותי הניהול הייתה קיימת מטרה כפולה – הן הפקת הכנסות משירותי ניהול (הכנסה חייבת במע"מ) והן השבחת החברות המקבלות את שירותי הניהול (הכנסה עתידית שאינה חייבת במע"מ).

לטעמנו, קביעה זו שגויה. העובדה כי שירותי הניהול מובילים להשאת ערכה של החברה המקבלת את שירותי הניהול ומגשימים בכך אינטרס של החברה הנותנת את שירותי הניהול- כלל אינה רלוונטית לבחינת התרת מס התשומות ששימשו את החברה הנותנת את שירותי הניהול. אם התשומות שימשו את החברה למתן שירותי הניהול די בכך כדי להתירן בניכוי בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק.

מבחינת החברה המקבלת את שירותי הניהול, אין זה משנה אם שירותי הניהול ניתנו ע"י חברת האם, חברה קשורה אחרת או ע"י צד ג'. החברה הייתה זקוקה לשירותי הניהול לצרכיה העסקיים. כשם שחברה שהינה צד ג' היתה זכאית לנכות את מס התשומות ששימשו למתן שירותי הניהול כך גם החברה הקשורה זכאית לנכות את מס התשומות והרווח המשני בשל השאת שוויה של החברה הקשורה אינו רלוונטי לשאלה זו.

זאת ועוד, חיזוק משמעותי לעמדתנו ניתן למצוא בפסיקה שעסקה בסיווג פעילות כמלכרי"ת או כפעילות עסקית (ר' לדוגמא ע"א 767/87, עמותת "בשערייך ירושלים" נ' מנהל המכס ומע"מ; ע"א 1919/10, מנהל המכס ומע"מ נ' עיריית אשקלון; ועוד). בפסקי דין אלו קבעו בתי המשפט כי לצורך סיווג הפעילות יש לבחון את מטרת הפעילות הזמנית ולא את מטרתו הכללית של המלכ"ר. כך לדוגמא אם מלכ"ר מבצע פעילות עסקית שמטרתה הסופית היא לצורך פעילותו המלכרי"ת תסווג הפעילות כפעילות עסקית ולא כפעילות מלכרי"ת. העובדה כי מטרת הרווחים המופקים בפעילות העסקית הינה לצרכים מלכריי"ם, אינה משנה את סיווג הפעילות כשלעצמה כפעילות עסקית.

כך גם בענייננו – יש לבחון את מטרת השימוש "הזמני" בתשומות שהינה לצורך מתן שירותי הניהול עצמם, ולא את מטרת שירותי הניהול שהינה השבחת החברות. עמדת רשויות מע"מ הנ"ל הינה סטייה ברורה מהעקרונות שעלו מפסיקת בית המשפט הנ"ל ומעמדת רשויות מע"מ עצמן באותם פסקי דין.

אם כן, לטעמנו, כאשר ניתן לקשור באופן ברור בין התשומות לבין שירותי הניהול או שירותים אחרים, ניתן לנכות את מלוא המע"מ גם במקרים בהם מדובר בחברות אחזקה או חברות קשורות להן יש תועלת נוספת במתן שירותי הניהול.

נוסיף ונציין כי בכל מקרה עמדת מע"מ הנ"ל מחייבת מחשבה רבה באופן בניית מערך השירותים הבין חברתיים במיוחד בחברות גדולות או בקבוצת חברות על מנת להימנע מתאונות מע"מ כאלה ואחרות.