מאת: גיא בר-און, עו"ד
אי תחולת סעיף 62א על רופאים לאור "גישת מקבל השירות נוסף" בפס"ד בעניין מנו בייס
בניוזלטר שנשלח בשבוע שעבר, התייחסנו להשלכות הנובעות מפס"ד בעניין מנו-ביס לעניין חוק מע"מ. בפס"ד זה, דחה בית המשפט את טענתה החלופית של המערערת להחלת מע"מ אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, שקובע מס בשיעור אפס על שירות לתושב חוץ.
במקרה זה המערערת הפיקה הכנסות משירות איתור עובדים, שניתן ע"י המערערת לחברה תושבת חוץ. בית המשפט הגיע למסקנה כי העובדים הישראליים שאותרו, קיבלו גם הם שירות מהמערערת ולא רק החברה תושבת החוץ. לעמדת בית המשפט, נוכח קביעת סעיף 30(א)(5) כי לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ, כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל, לא קיימת במקרה זה זכאות לחיוב במס בשיעור אפס.
בית המשפט קובע שמדובר בשירות לאותם ישראלים, למרות שעובדים אלו לא שילמו עבור כל שירות וההסכם היה למתן שירות לחברה הזרה. בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות בשירות אותו קיבלו אותם עובדים ישראלים כשירות "זניח ואגבי", אלא לטעמו, הם מקבלי שירות מהותי הניתן להם בפועל בישראל, למרות ההתקשרות עם החברה הזרה.
כלומר, גם במקום שבו לכאורה מתקבל תשלום מגורם אחד, השוכר את נותן השירות לשם מתן השירותים לו, יתכן ובפועל יראו כמקבלי השירות גם גורמים אחרים אשר נהנו ממנו.
נבקש להסיק מסקנות מהאמור לגבי פרשנות סעיף 62א לפקודה, שגם בו קיימת חשיבות לזהות מקבל השירות.
סעיף 62א נועד במקורו למנוע את התופעה הנפוצה של שכירים, אשר נתנו שירותים למעבידם באמצעות חברה שהקימו, בכדי למנוע חיוב בביטוח לאומי.
הסעיף זכה לפרשנות מרחיבה מצד רשות המיסים ובמהלך השנה האחרונה בחרה רשות המיסים להזמין לדיוני שומה גם רופאים, אשר פעלו במסגרת חברה בבעלותם בטענה כי הסעיף חל לגביהם, למרות היותם בעלי מרפאות עצמאיות. לטענת הרשות, כפי שהובעה בפורומים שונים, במידה ומעל 70% מההכנסות מתקבלות ע"י החברה מגורם אחד, כדוגמת קופת חולים, הרי שחל סעיף 62א לפקודה, ויש לראות את הכנסות החברה כהכנסות הרופא, וכתמורה בעבור שירות שנותן עובד למעסיקו.
לטעמנו, במקום שבו רופא נותן שירות למאות מטופלים, אין המדובר בשירות הניתן לקופת החולים, אלא למטופלים עצמם, לכן אין מקום להחיל במקרה כזה את הוראות הסעיף. המחוקק לא כיוון לכך והוראת החוק מדברת על לקוח אחד בלבד.
פסיקת בית המשפט בעניין מנו-בייס ומקרים דומים שקדמו לו, מחזקת את עמדתנו עוד יותר, שבכל מקרה לא מדובר במתן שירות לקופת החולים בלבד וישנם מקבלי שירות נוספים.
בעניין א. גמיש, חברת כוח אדם, חתמה על הסכם עם חברות תאילנדיות להבאת עובדים זרים לעבודה בחקלאות בארץ וקיבלה תמורה רק מהן. עם זאת, נפסק כי גם החקלאיים הישראליים, שהעסיקו את העובדים, נהנו מהעסקה ולכן גם הם יחשבו "מקבלי השירות נושא אותו ההסכם". בדומה נפסק גם בעניין וידאו אינטרנשיונל.
בעניין אמריקה אף נפסק כי "שירות עשוי להינתן לפלוני למרות שתמורתו משולמת על ידי אלמוני".
כאמור, בעניין מנו-ביס, נפסק בהמשך לכך שהשירות שניתן לגורם השלישי יכול שיהיה מהותי באופן שישלול פטור ממס על התקבולים מתושב החוץ. לטעמנו, גישה זו איננה יכולה לשמש רק לטובת המדינה ובוודאי שלא נכון להגדיר שירות שנותן רופא למטופל כלא מהותי באופן שיראה בקופת החולים את מקבלת השירות היחידה.
In the Media 
